Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מאכלות אסורות פרק יד

א) כל איסורי מאכלות שבתורה -- שיעורן בכזית בינוני, בין למלקות בין לכרת בין למיתה בידי שמיים; וכבר ביארנו שכל המחוייב כרת או מיתה בידי שמיים על מאכל, לוקה. [ב] ושיעור זה עם כל השיעורין, הלכה למשה מסיניי הן. ואסור מן התורה, לאכול כל שהוא מדבר האסור -- אבל אינו לוקה אלא על כזית; ואם אכל כל שהוא פחות מכשיעור, מכין אותו מכת מרדות.

ב) [ג] כזית שאמרנו, חוץ משל בין השיניים; אבל מה של בין החניכיים מצטרף למה שבלע, שהרי נהנה גרונו בכזית. אפילו אכל כחצי זית, והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא -- חייב: שאין החיוב אלא על הנאת הגרון, בכזית מדבר האסור.

ג) [ד] כזית חלב או נבילה או פיגול או נותר וכיוצא בהן, שהניחו בחמה ונתמעט -- האוכלו פטור; חזר והניחו בגשמים ונתפח, חייבין עליו כרת או מלקות. היה פחות מכזית בתחילה, ונתפח ועמד על כזית -- אסור, ואין לוקין עליו.

ד) [ה] כבר ביארנו שכל איסורין שבתורה, אין מצטרפין זה עם זה לכזית -- חוץ מבשר נבילה עם בשר טריפה, ואיסורי נזיר שיתבארו במקומן; וחמשת מיני תבואה, וקמחין שלהן, והבצקות שלהן -- הכול מצטרפין לכזית, בין לאיסור חמץ בפסח, בין לאיסור חדש מלפני העומר, בין לאיסורי מעשר שני ותרומות.

ה) [ו] ייראה לי שכל החייב בתרומה ומעשרות, מצטרף לכזית בטבל -- מפני שהוא שם אחד: הא למה זה דומה -- לנבילת השור ונבילת השה ונבילת הצבי, שהן מצטרפין לכזית כמו שביארנו.

ו) [ז] האוכל אכילה גדולה מדבר אסור -- אין מחייבין אותו מלקות או כרת על כל כזית וכזית, אלא חיוב אחד לכל האכילה; ואם היו העדים מתרין בו בשעת אכילה על כל כזית וכזית, חייב על כל התראה והתראה, ואף על פי שהיא אכילה אחת, ולא הפסיק.

ז) [ח] האוכל כשעורה או כחרדל מאחד ממאכלות האסורין, ושהה מעט וחזר ואכל כחרדל, וכן עד שהשלים כזית, בין בשוגג בין במזיד -- אם שהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת שלוש ביצים, יצטרף הכול, והרי הוא חייב כרת או מלקות או קרבן, כמו שאכל כזית בבת אחת; ואם שהה יתר מזה מתחילה ועד סוף, אף על פי שלא שהה ביניהן אלא אכל כחרדל אחר כחרדל, הואיל ולא השלים כזית אלא ביתר מכדי אכילת פרס, אינן מצטרפין ופטור.

ח) [ט] וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט, או שהמחה את החמץ בפסח או את החלב וגמאו מעט מעט, או ששתה מן הדם מעט מעט -- אם שהה מתחילה ועד סוף כדי שתיית רביעית, מצטרפין; ואם לאו, אין מצטרפין.

ט) [י] כל האוכלין האסורין, אינו חייב עליהן עד שיאכל אותן דרך הנאה -- חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם: לפי שלא נאמר בהן אכילה, אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת -- בלשון בישול ובלשון הקדש, לאסור אותן ואפילו שלא דרך הניה.

י) [יא] כיצד, הרי שהמחה את החלב וגמאו כשהוא חם עד שנכווה גרונו ממנו, או שאכל חלב חי, או שעירב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדירה של נבילה ואכלן כשהן מרין, או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם -- הרי זה פטור; ואם עירב דבר מר בתוך קדירה של בשר בחלב, או ביין כלאי הכרם, ואכלו -- חייב.

יא) [יב] האוכל מאכל ממאכלות האסורות דרך שחוק, או כמתעסק -- אף על פי שלא נתכוון לגוף האכילה -- הואיל ונהנה, חייב כמי שמתכוון לעצמה של אכילה; והניה הבאה לו לאדם בעל כורהו באיסור מכל האיסורין -- אם נתכוון, אסור; ואם לא נתכוון, מותר.

יב) [יג] האוכל מאכל אסור לתיאבון, או מפני הרעב -- חייב; ואם היה תועה במדבר, ואין לו מה יאכל אלא דבר איסור -- הרי זה מותר, מפני סכנת נפשות.

יג) [יד] עוברה שהריחה מאכל אסור, כגון בשר קודש או בשר חזיר -- מאכילין אותה מן המרק. אם נתיישבה דעתה, מוטב; ואם לאו, מאכילין אותה פחות פחות מכשיעור. ואם לא נתיישבה דעתה, מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה. [טו] וכן הבריא שהריח דבר שיש בו חומץ וכיוצא בו מדברים שמערערין את הנפש, דינו כעוברה.

יד) [טז] מי שאחזו בולמוס -- מאכילין אותו דברים האסורין מיד, עד שיאורו עיניו; ואין מחזרין על דבר המותר, אלא ממהרין בנמצא. ומאכילין אותו הקל הקל, תחילה. אם האירו עיניו, דייו; ואם לאו, מאכילין אותו החמור.

טו) [יז] כיצד, היו לפנינו טבל ונבילה -- מאכילין אותו נבילה תחילה, שהטבל במיתה; נבילה וספיחי שביעית -- מאכילין אותו ספיחי שביעית, שאסורין מדברי סופרים כמו שיתבאר בהלכות שמיטה ויובל; טבל ושביעית -- מאכילין אותו שביעית; טבל ותרומה -- אם אי אפשר לתקן הטבל, מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה. וכן כל כיוצא בזה.

טז) [יח] כבר ביארנו שאין איסור חל על איסור אלא אם היו שני האיסורין באין כאחת, או שהיה איסור מוסיף, או איסור כולל; לפיכך יש אוכל כזית אחד, ולוקה עליו חמש מלקייות -- והוא, שהתרו בו בחמישה איסורין שנתקבצו בו.

יז) כיצד, כגון טמא שאכל כזית חלב, שנותר מן המוקדשין, ביום הכיפורים -- לוקה משום אוכל חלב, ומשום אוכל נותר, ומשום אוכל ביום הכיפורים, ומשום טמא שאכל קודש, ומשום שנהנה מן הקדש ומעל.

יח) [יט] ולמה חל כאן איסור על איסור -- שבהמה זו היה חלבה אסור באכילה, ומותר בהניה; הקדישה, נאסר חלבה בהניה; ומתוך שנוסף בו איסור הניה, נוסף עליו איסור קודשים. ועדיין היה חלב זה מותר לגבוה, ואסור להדיוט; נעשה נותר, מתוך שנוסף בו איסור לגבוה נאסר להדיוט; והאוכל הזה היה מותר בבשר הבהמה ואסור בחלבה, נטמא, נאסר אף בבשרה, נוסף לו איסור על החלב. בא יום הכיפורים, כלל כל האוכלין, ומתוך שנאסר אף בחולין, נוסף איסורו בחלב זה. וכן כל כיוצא בזה.

---

הלכות מאכלות אסורות פרק טו

א) דבר אסור שנתערב בדבר מותר -- מין בשאינו מינו, בנותן טעם; ומין במינו שאי אפשר לעמוד על טעמו, ייבטל ברוב.

ב) כיצד, חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין, ונימוח הכול -- טועמין את הגריסין: אם לא נמצא בהן טעם חלב, הרי אלו מותרין; ואם נמצא בהן טעם חלב והיה בהן ממשו, הרי אלו אסורין מן התורה; נמצא בהן טעמו ולא היה בהן ממשו, הרי אלו אסורין מדברי סופרים.

ג) כיצד הוא ממשו, כגון שהיה מן החלב כזית בכל שלוש ביצים מן התערובת. אם אכל מן הגריסין האלו כשלוש ביצים -- הואיל ויש בהן כזית מן החלב, לוקה: שהרי טעם האיסור וממשו. אבל פחות משלוש ביצים, מכין אותו מכת מרדות מדבריהם. וכן אם לא היה בתערובת כזית בכל שלוש ביצים -- אף על פי שיש בהן טעם חלב ואכל כל הקדירה, אינו לוקה אלא מכת מרדות.

ד) נפל חלב כליות לחלב האליה, ונימוח הכול -- אם היה חלב האליה כשניים בחלב הכליות, הרי הכול מותר מן התורה; אפילו חתיכת נבילה שנתערבה בשתי חתיכות של שחוטה, הכול מותר מן התורה. אבל מדברי סופרים, הכול אסור -- עד שיאבד דבר האסור מעוצם מיעוטו, ולא יהיה דבר חשוב שעינו עומדת, כמו שיתבאר.

ה) ובכמה יתערב דבר האסור ויאבד בעוצם מיעוטו, כשיעור שנתנו בו חכמים -- יש דבר ששיעורו בשישים, ויש ששיעורו במאה, ויש ששיעורו במאתיים.

ו) נמצאת למד, שכל איסורין שבתורה, בין איסורי מלקות, בין איסורי כרת, בין איסורי הניה, שנתערבו במאכל המותר -- מין בשאינו מינו, בנותן טעם; מין במינו שאי אפשר לעמוד על הטעם, שיעורו בשישים או במאה או במאתיים: חוץ מיין נסך, מפני חומרת עבודה זרה; וחוץ מטבל, שהרי אפשר לתקנו. ומפני זה, אוסרין במינן בכל שהן; ושלא במינן, בנותן טעם כשאר כל האיסורין.

ז) כיצד, טיפת יין נסך שנפלו עליה כמה חבייות של יין -- הכול אסור, כמו שיתבאר; וכן כוס של יין טבל שנתערב בחבית -- הכול טבל, עד שיפריש תרומות ומעשרות הראויין לתערובת, כמו שיתבאר במקומו.

ח) פירות שביעית -- אף על פי שאם נתערבו במינן בכל שהוא, ושלא במינן בנותן טעם -- אינן בכלל איסורי תורה: שאין אותה התערובת אסורה; אלא חייב לאכול כל התערובת בקדושת שביעית, כמו שיתבאר במקומו.

ט) חמץ בפסח -- אף על פי שהוא מאיסורי תורה, אינו בכללות אלו: לפי שאין התערובת אסורה לעולם -- שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותרת, כמו שביארנו. לפיכך אוסר בכל שהוא, בין במינו בין שלא במינו. [י] והוא הדין לתבואה חדשה שנתערבה בישנה מלפני העומר -- אוסרת בכל שהוא, שהרי יש לה מתירין: שלאחר העומר, יותר הכול.

י) וכן כל דבר שיש לו מתירין, ואפילו היה איסורו מדבריהם, כגון איסור מוקצה ונולד ביום טוב -- לא נתנו בו חכמים שיעור, אלא אפילו אחד בכמה אלפים אינו בטיל: שהרי יש דרך שיותר בה, כגון הקדש ומעשר שני וכיוצא בהן. [יא] אבל העורלה, וכלאי הכרם, וחלב, ודם, וכיוצא בהן, וכן תרומות -- נתנו חכמים בהן שיעור, שאין בהן דרך היתר לכל אדם.

יא) [יב] ייראה לי, שאפילו דבר שיש לו מתירין -- אם נתערב בשאינו מינו ולא נתן טעם, מותר: לא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מטבל, שהרי אפשר לתקנו -- ואף על פי כן שלא במינו בנותן טעם, כמו שביארנו. ואל תתמה על חמץ בפסח, שהתורה אסרה "כל מחמצת" (שמות יב,כ); לפיכך החמירו בו, כמו שביארנו.

יב) [יג] ואלו הן השיעורין שנתנו חכמים: התרומה, ותרומת מעשר, והחלה, והביכורים -- עולין באחד ומאה; וצריך להרים, ומצטרפין זה עם זה. וכן פרוסה של לחם הפנים לתוך פרוסות של חולין, עולין באחד ומאה.

יג) כיצד, סאה קמח מאחד מאלו, או סאה מכולן, שנפלה למאה סאה קמח של חולין, ונתערב הכול -- מרים מן הכול סאה אחת כנגד סאה שנפלה, והשאר מותר לכל אדם; נפלה לפחות ממאה, נעשה הכול מדומע.

יד) העורלה וכלאי הכרם -- עולין באחד ומאתיים, ומצטרפין זה עם זה; ואינו צריך להרים. כיצד, רביעית של יין עורלה או כלאי הכרם, או שהייתה הרביעית מצטרפת משניהן, שנפלה לתוך מאתיים רביעייות של יין -- הכול מותר, ואינו צריך להרים כלום; נפלה לפחות ממאתיים, הכול אסור בהניה.

טו) ולמה צריך להרים התרומה, ולא ירים עורלה וכלאי הכרם -- שהתרומה, ממון כוהנים; לפיכך כל תרומה שאין הכוהנים מקפידין עליה, כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורין שבאדום -- אינו צריך להרים. [טז] ולמה כפלו שיעור עורלה וכלאי הכרם, מפני שהן אסורין בהניה. ולמה סמכו על שיעור מאה בתרומות, שהרי תרומת מעשר אחד ממאה ומקדש הכול, שנאמר "את מקדשו ממנו" (במדבר יח,כט); אמרו חכמים, דבר שאתה מרים ממנו -- אם חזר לתוכו, מקדשו.

טז) [יז] שאר איסורין שבתורה כולן, כגון בשר שקצים ורמשים וחלב ודם וכיוצא בהן -- שיעורן בשישים. כיצד, כזית חלב כליות שנפל לתוך שישים כזית מחלב האליה, הכול מותר; נפל לפחות משישים, הכול אסור. וכן אם נפל כשעורה חלב, צריך שיהיה שם כמו שישים שעורה. וכן בשאר איסורין.

יז) וכן שומן של גיד הנשה שנפל לקדירה של בשר -- משערין אותו בשישים, ואין שומן הגיד מן המניין; ואף על פי ששומן גיד הנשה מדבריהם, כמו שביארנו, הואיל וגיד הנשה בריה בפני עצמה, החמירו בו כאיסורי תורה. והגיד עצמו -- אין משערין בו ואינו אוסר, שאין בגידים בנותן טעם.

יח) אבל כחל שנתבשל עם הבשר -- בשישים, וכחל מן המניין: הואיל והכחל מדבריהם, כמו שביארנו, הקלו בשיעורו.

יט) ביצה שנמצא בה אפרוח, שנשלקה עם ביצים המותרות -- אם הייתה עם שישים ואחת והיא, הרי הן מותרות; הייתה עם שישים בלבד, נאסרו הכול: מפני שהיא בריה בפני עצמה, עשו היכר בה והוסיפו בשיעורה. [כ] אבל ביצת עוף טמא שנשלקה עם ביצי עוף טהור -- לא אסרה אותן; ואם טרף אלו עם אלו, או שנתערבה ביצת עוף טמא, או ביצת טריפה עם ביצים אחרות -- שיעורן בשישים.

כ) [כא] ומניין סמכו חכמים על שיעור שישים, שהרי המורם מאיל נזיר והיא הזרוע, אחד משישים משאר האיל; והיא מתבשלת עימו, ואינה אוסרת אותו, שנאמר "ולקח הכוהן את הזרוע בשלה מן האיל" (במדבר ו,יט).

כא) [כב] מין במינו ודבר אחר שנתערבו, כגון קדירה שהיה בה חלב אליה וגריסין, ונפל לתוכה חלב הכליות, ונמחה הכול ונעשה גוף אחד -- רואין את חלב האליה ואת הגריסין כאילו הם גוף אחד, ומשערין חלב הכליות בגריסין ובאליה; אם היה אחד משישים, מותר: שהרי אי אפשר כאן לעמוד על הטעם. [כג] והוא הדין לתרומות שנתערבו לשערן במאה, וכלאי הכרם או עורלה לשער אותן במאתיים.

כב) [כד] כשמשערין בכל האיסורין, בין בשישים, בין במאה, בין במאתיים -- משערין במרק ובתבלין ובכל שיש בקדירה ובמה שבלעה קדירה מאחר שנפל האיסור, לפי אומדן הדעת: שהרי אי אפשר לעמוד על מה שבלעה בצמצום.

כג) [כה] אסור לבטל איסורין של תורה, לכתחילה. ואם ביטל, הרי זה מותר; ואף על פי כן קנסו אותו חכמים, ואסרו הכול. וייראה לי שכיון שהוא קנס, אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור; אבל לאחרים, הכול מותר.

כד) [כו] כיצד, הרי שנפלה סאה של עורלה לתוך מאה סאה, שהרי נאסר הכול -- לא יביא מאה סאה אחרת ויצרף, כדי שתעלה באחד ומאתיים; ואם עבר ועשה כן, הכול מותר. אבל באיסור של דבריהם -- מבטלין האיסור, לכתחילה. [כז] כיצד, חלב שנפל לקדירה שיש בה בשר עוף, ונתן טעם בקדירה -- מרבה עליו בשר עוף אחר, עד שיבטל הטעם. וכן כל כיוצא בזה.

כה) [כח] כבר ביארנו שאם נתן דבר האסור טעמו בדבר המותר, נאסר הכול. במה דברים אמורים, בשהשביחו; אבל אם פגם זה האסור למותר והפסיד טעמו, הרי זה מותר: והוא, שיהיה פוגם מתחילה ועד סוף; אבל אם פגם בתחילה, וסופו להשביח, או השביח בתחילה, אף על פי שסופו לפגום -- הרי זה אסור.

כו) [כט] ומי יטעום את התערובת -- אם היה המעורב תרומות עם החולין, טועם אותן הכוהן: אם היה טעם התרומה ניכר, הכול מדומע. ובהלכות תרומות, יתבאר דין המדומע. [ל] ואם היה בשר בחלב, או יין נסך, ויין עורלה וכלאי הכרם שנפלו לדבש, או בשר שקצים ורמשים שנתבשל עם הירק, וכיוצא בהן -- טועם אותן הגוי, וסומכין על פיו: אם אמר, אין בו טעם, או שאמר, יש בו טעם ומטעם רע הוא והרי פגמו -- הכול מותר, והוא שלא יהיה סופו להשביח, כמו שביארנו. ואם אין שם גוי לטעום, משערין אותו בשיעורו -- בשישים או במאה או במאתיים.

כז) [לא] עכבר שנפל לשיכר או לחומץ, משערין אותו בשישים -- שאנו חוששין שמא טעמו בשיכר ובחומץ משביח. אבל אם נפל ליין או לשמן או לדבש, מותר, ואפילו נתן טעם -- מפני שטעמו פוגם: שכל אלו צריכין להיותן מבושמים, וזה מסריחן ומפסיד טעמן.

כח) [לב] גדי שצלה אותו בחלבו, אסור לאכול אפילו מקצה אוזנו -- שהחלב נבלע באבריו, והוא משביחו ונותן בו טעם; לפיכך אם היה כחוש ולא היה בו חלב כליות, ולא חלב קרב אלא מעט כאחד משישים -- קולף ואוכל, עד שמגיע לחלב.

כט) וכן ירך שצלאה בגיד הנשה שבה -- קולף ואוכל עד שהוא מגיע לגיד, ומשליכו. וכן בהמה שצלאה שלמה ולא הסיר ממנה לא חוטין ולא קרומות האסורות -- קולף ואוכל; וכיון שיגיע לדבר אסור, חותכו ומשליכו -- שאין בגידין בנותן טעם, כדי לשער בהן.

ל) [לג] אין צולין בשר שחוטה, עם בשר נבילה או בהמה טמאה בתנור אחד -- ואף על פי שאין נוגעין זה בזה; ואם צלאן, הרי זה מותר -- ואפילו הייתה האסורה שמנה הרבה והמותרת רזה, שהריח אינו אוסר ואין אוסר אלא עצמו של איסור.

לא) [לד] בשר נבילה מליח שנבלל עימו בשר שחוטה, הרי זה נאסר -- מפני שתמצית הנבילה נבלעת בגוף בשר השחוטה, ואי אפשר לעמוד כאן לא על הטעם ולא על השיעור.

לב) וכן בשר דג טמא מליח שנבלל עימו דג תפל טהור, נאסר מפני צירו; אבל אם היה המליח טהור והתפל דג טמא, לא נאסר המליח -- שהתפל בולע מן המליח. דג טמא שכבשו עם דג טהור, ציר הכול אסור -- אלא אם כן היה הטמא אחד ממאתיים מן הטהור.

---

הלכות מאכלות אסורות פרק טז

א) כל השיעורין האלו שנתנו חכמים לדבר האסור שנתערב במינו המותר -- בשלא היה הדבר האסור מחמץ או מתבל, או דבר חשוב שהוא עומד כמות שהוא ולא נתערב ונדמע בדבר המותר; אבל אם היה מחמץ או מתבל, או דבר חשוב -- אוסר בכל שהוא.

ב) כיצד, שאור של חיטין של תרומה שנפל לתוך עיסת חיטין של חולין, ויש בו כדי לחמץ -- הרי העיסה כולה מדומע; וכן תבלין של תרומה שנפלו לקדירת חולין, ויש בהן כדי לתבל, והן ממין החולין -- הכול מדומע: ואף על פי שהשאור או התבלין אחד מאלף. וכן שאור של כלאי הכרם לתוך העיסה, או תבלין של עורלה לתוך הקדירה -- הכול אסור בהניה.

ג) דבר חשוב שהוא אוסר במינו בכל שהוא, שבעה דברים; ואלו הן -- אגוזי פרך, ורימוני בדן, וחבייות סתומות, וחולפות תרדין, וקולסי אכרוב, ודלעת יוונית, וכיכרות של בעל הבית.

ד) כיצד, רימון אחד מרימוני בדן שהיה עורלה, ונתערב בכמה אלפים רימונים -- הכול אסור בהניה; וכן חבית סתומה של יין עורלה או של כלאי הכרם, שנתערבה בכמה אלפים חבייות סתומות -- הכול אסורין בהניה. וכן שאר השבעה דברים.

ה) וכן חתיכה של נבילה, או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין, שנתערבה בכמה אלפים חתיכות -- הכול אסור עד שיגביה אותה חתיכה, ואחר כך ישער השאר בשישים: שאם לא הגביהה, הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה; והחתיכה חשובה אצלו, שהרי מתכבד בה לפני האורחין.

ו) והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב, או של חולין שנשחטו בעזרה, שהרי הן אסורין מדבריהם בהניה, כמו שיתבאר בהלכות שחיטה -- אוסרין בכל שהן, עד שיגביה אותן. וכן גיד הנשה שנתבשל עם הגידין, או עם הבשר -- בזמן שמכירו, מגביהו והשאר מותר: שאין בגידים בנותן טעם. ואם אינו מכירו, הכול אסור: מפני שהוא בריה בפני עצמו, הרי הוא חשוב ואוסר בכל שהוא.

ז) וכן כל בעלי חיים, חשובין הן ואינן בטילין; לפיכך שור הנסקל שנתערב באלף שוורים, ועגלה ערופה באלף עגלות, או ציפור מצורע השחוטה באלף ציפורים, או פטר חמור באלף חמורים -- כולן אסורין בהניה. אבל שאר הדברים -- אף על פי שדרכן לימנות, הרי אלו עולין בשיעורן.

ח) כיצד, אגודה של ירק מכלאי הכרם שנתערבה במאתיים אגודות, או אתרוג של עורלה שנתערב במאתיים אתרוגין -- הכול מותר. וכן כל כיוצא בזה.

ט) ייראה לי שכל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מן המקומות, כגון אגוזי פרך ורימוני בדן בארץ ישראל באותן הזמנים -- שהוא אוסר בכל שהוא, לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן; ולא הוזכרו אלו, אלא לפי שהן אוסרין בכל שהן בכל מקום. והוא הדין לכל כיוצא בהן, בשאר מקומות. ודבר ברור הוא, שכל איסורין האלו מדבריהם.

י) נפל רימון אחד מן התערובת הזאת, לשני רימונים אחרים מרימוני בדן, ונפל מן השלושה רימון אחד לרימונים אחרים -- הרי אלו האחרים מותרין, שהרי הרימון של תערובת הראשונה בטיל ברוב; ואם נפל מן התערובת הראשונה, רימון לאלף -- כולן אסורין: לא נאמר בטיל ברוב, אלא להתיר ספק ספקו -- שאם ייפול מן התערובת השנייה למקום אחר, אינו אוסר. וכן כל כיוצא בזה.

יא) נתפצעו אגוזים אלו שנאסרו כולן מפני אגוז עורלה שביניהן, או נתפרדו הרימונים, ונתפתחו החבייות, ונתחתכו הדילועין, ונתפרסו הכיכרות אחר שנאסרו -- הרי אלו יעלו באחד ומאתיים; והוא הדין לחתיכת נבילה שנידוכה בכל החתיכות ונעשה הכול כמוה, שהיא עולה בשישים.

יב) ואסור לפצע האגוזים, ולפרד הרימונים, ולפתוח החבייות אחר שנאסרו כדי שיעלו באחד ומאתיים -- שאין מבטלין איסור לכתחילה; ואם עשה כן קונסין אותו ואוסרין עליו, כמו שביארנו.

יג) שאור של כלאי הכרם ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה, לא בזה כדי לחמץ, ולא בזה כדי לחמץ, ובשניהן כשיצטרפו כדי לחמץ -- אותה עיסה אסורה לישראל, ומותרת לכוהנים; וכן תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך הקדירה, ולא באחד מהם כדי לתבל, ובשניהן כדי לתבל -- אותה קדירה אסורה לישראל, שהרי דבר האסור להם תיבלה; ומותרת לכוהנים.

יד) תבלין שהן שניים או שלושה שמות ממין אחד, או שלושה מינין משם אחד -- מצטרפין לתבל ולאסור, וכן לחמץ. כיצד, שאור של חיטים ושאור של שעורים -- הואיל ושם שאור אחד הוא, אינן כמין ושאינו מינו אלא הרי הן כמין אחד; ומצטרפין לשער בהן כדי לחמץ בעיסה של חיטין, אם היה טעם שניהם טעם חיטין, או כדי לחמץ בעיסה של שעורים, אם היה טעם שניהם טעם שעורים.

טו) שלושה שמות ממין אחד כיצד, כגון כרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גינה -- אף על פי שלכל אחד מהן שם בפני עצמו, הואיל והן מין אחד, מצטרפין לתבל.

טז) עיסה מחומצת שנפל לתוכה שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם, וכן קדירה מתובלת שנפלו לתוכה תבלין של תרומה או של עורלה או של כלאי הכרם -- אם יש בשאור כדי לחמץ אילו הייתה העיסה מצה, ובתבלין כדי לתבל הקדירה אילו הייתה תפלה, הרי הכול אסור; ואם אין בהן כדי לתבל ולחמץ, יעלו בשיעורן -- תרומה באחד ומאה, ועורלה וכלאי הכרם באחד ומאתיים.

יז) התרומה מעלה את העורלה ואת כלאי הכרם. כיצד, סאה תרומה שנפלה לתשעה ותשעים חולין, ואחר כך נפל לכול חצי סאה של עורלה או של כלאי הכרם -- אין כאן איסור עורלה, ולא איסור כלאי הכרם: שהרי עלה באחד ומאתיים, ואף על פי שמקצת המאתיים תרומה.

יח) וכן העורלה וכלאי הכרם מעלין את התרומה. כיצד, מאה סאה של עורלה או של כלאי הכרם שנפלו לתוך עשרים אלף של חולין, נעשת כל התערובת עשרים אלף ומאה; ואחר כך נפל לכול, מאתיים סאה וסאה של תרומה -- הרי הכול מותר: ותעלה התרומה באחד ומאה, ואף על פי שמקצת המאה המעלין אותה עורלה או כלאי הכרם.

יט) וכן העורלה מעלה את כלאי הכרם, וכלאי הכרם את העורלה, וכלאי הכרם את כלאי הכרם, והעורלה את העורלה. כיצד, מאתיים סאה של עורלה או של כלאי הכרם שנפלו לארבעים אלף חולין, ואחר כך נפל לכול, מאתיים סאה וסאה של עורלה או של כלאי הכרם -- הכול מותר: שכיון שבטל האיסור שנפל תחילה, נעשה הכול כחולין המותרין.

כ) בגד שצבעו בקליפי עורלה, יישרף; נתערב באחרים, יעלה באחד ומאתיים. תבשיל שבישלו בקליפי עורלה, ופת שאפיה בקליפי עורלה או בכלאי הכרם -- יישרף התבשיל והפת, שהרי הניתו ניכרת בהן; נתערבו באחרים, יעלו באחד ומאתיים. [כא] וכן בגד שארג בו מלא הסיט שצבעו בעורלה, ואין ידוע איזה הוא -- יעלה באחד ומאתיים; נתערבו סמני עורלה בסמני היתר, יעלו באחד ומאתיים. מי צבע במי צבע, ייבטל ברוב.

כא) [כב] תנור שהסיקו בקליפי עורלה ובכלאי הכרם, בין חדש בין ישן -- יוצן, ואחר כך יחם אותו בעצי היתר; ואם בישל בו קודם שיוצן, בין פת בין תבשיל -- הרי זה אסור בהניה: יש שבח עצי איסור בפת או בתבשיל. גרף את כל האש, ואחר כך בישל או אפה בחומו של תנור -- הרי זה מותר, שהרי עצי איסור הלכו להם.

כב) [כג] קערות וכוסות וקדירות וצלוחייות שבישלן היוצר בקליפי עורלה -- הרי אלו אסורין בהניה, שהרי דבר האסור בהניה עשה אותן חרס.

כג) [כד] פת שבישלה על גבי גחלים של עצי עורלה, מותרת -- כיון שנעשו גחלים, הלך איסורן, אף על פי שהן בוערות. קדירה שבישל אותה בקליפי עורלה או בכלאי הכרם, ובעצי היתר -- הרי התבשיל אסור, ואף על פי שזה וזה גורם: שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור, עדיין לא באו עצי ההיתר; ונמצא מקצת הבישול בעצי היתר, ומקצתו באיסור.

כד) [כה] נטיעה של עורלה שנתערבה בנטיעות, וכן ערוגה של כלאי הכרם בערוגות -- הרי זה לוקט לכתחילה מן הכול: אם הייתה נטיעה במאתיים נטיעות, וערוגה במאתיים ערוגות -- הרי כל הנלקט מותר. ואם היו בפחות מזה, כל הנלקט אסור. ולמה התירו לו ללקוט לכתחילה, והיה מן הדין שאוסרין לו הכול עד שיטרח ויוציא הנטיעה והערוגה האסורה -- שהדבר חזקה שאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת, ואילו היה יודעה היה מוציאה.

כה) [כו] המעמיד גבינה בשרף פגי עורלה, או בקיבת תקרובת עבודה זרה, או בחומץ יין של גויים -- הרי זו אסורה בהניה: אף על פי שהוא מין בשאינו מינו, ואף על פי שהוא כל שהוא -- שהרי הדבר האסור הוא הניכר, והוא שעשה אותה גבינה.

כו) [כז] העורלה וכלאי הכרם, דין הפירות שלהן שיישרפו; והמשקין שלהן ייקברו, מפני שאי אפשר לשרוף המשקין. [כח] יין שנתנסך לעבודה זרה שנתערב עם היין -- הכול אסור בהניה בכל שהוא, כמו שאמרנו.

כז) במה דברים אמורים, בשהורק היין המותר על טיפה של יין נסך; אבל אם עירה יין נסך מצלצול קטן לתוך הבור של יין -- אפילו עירה כל היום כולו, ראשון ראשון בטיל. עירה מן החבית, בין שעירה מן המותר לאסור, או מן האסור למותר -- הכול אסור, מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול.

כח) [כט] נתערב סתם יינם ביין -- הרי זה אוסר בכל שהוא, בשתייה; ויימכר כולו לגויים, ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח, וייהנה בשאר המעות. וכן אם נתערבה חבית של יין נסך בין החבייות -- הכול אסורין בשתייה, ומותרין בהניה; ויוליך דמי אותה חבית לים המלח, כשימכור הכול לגוי. וכן בחבית של סתם יינם.

כט) [ל] מים שנתערבו ביין, או יין במים -- בנותן טעם, מפני שהן מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים, בשנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור; אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר, ראשון ראשון בטיל -- והוא שיורק מצלצול קטן, שהיה מריק ויורד מעט מעט. והיאך יהיו המים אסורין, כגון שהיו נעבדין או תקרובת עבודה זרה.

ל) [לא] בור של יין שנפל לתוכו קיתון של מים תחילה, ואחר כך נפל לתוכו יין נסך -- רואין את יין ההיתר כאילו אינו, והמים שנפלו משערין בהן עם יין נסך: אם ראויין לבטל טעם אותו יין נסך, הרי המים רבין עליו ומבטלין אותו; והרי הכול מותר.

לא) [לב] יין נסך שנפל על הענבים -- ידיחן, והן מותרות באכילה: ואם היו מבוקעות, בין שהיה היין ישן בין שהיה חדש -- אם נתן טעם בענבים, הרי אלו אסורות בהניה; ואם לאו, הרי אלו מותרות באכילה. [לג] נפל על גבי תאנים -- הרי אלו מותרות, מפני שהיין פוגם בטעם התאנים.

לב) [לד] יין נסך שנפל על החיטים -- הרי אלו אסורות באכילה, ומותרות בהניה. ולא ימכרם לגוי, שמא יחזור וימכרם לישראל; אלא כיצד עושה, טוחן אותן ועושה מהן פת, ומוכרה לגויים שלא בפני ישראל, כדי שלא ייקחו אותה ישראל מן הגוי -- שהרי פת גויים אסורה, כמו שיתבאר. ולמה אין בודקין את החיטים בנותן טעם -- מפני שהן שואבות, והיין נבלע בהן.

לג) [לה] יין נסך שהחמיץ, ונפל לתוך חומץ שיכר -- אוסר בכל שהוא, מפני שהוא במינו: ששניהן חומץ הן. ויין שנתערב עם החומץ, בין שנפל חומץ ליין בין שנפל יין לחומץ -- משערין אותו בנותן טעם.