Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות נזירות פרק ד

א) האומר הריני נזיר -- הרי זה מגלח תגלחת טהרה יום אחד ושלושים; ואם גילח ביום שלושים, יצא. אמר הריני נזיר שלושים יום, אינו מגלח אלא ביום אחד ושלושים.

ב) מי שנדר שתי נזירות -- מגלח את הראשונה ביום שלושים ואחד, ואת השנייה ביום שישים ואחד. ואם גילח את הראשונה ביום שלושים, מגלח את השנייה ביום שישים; ואם גילח ביום תשעה וחמישים, יצא -- שיום שלושים, עולה לו אף למניין נזירות שנייה.

ג) האומר הריני נזיר, ונזיר כשיהיה לי בן, והתחיל נזירות שלו, ואחר כך נולד לו בן -- משלים את שלו, ואחר כך מונה את של בנו; אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן, והריני נזיר כך וכך יום, והתחיל בנזירות שלו, ואחר כך נולד לו בן -- פוסק נזירות שלו, ומונה את של בנו; ואחר כך חוזר ומשלים את שלו, והרי שתיהן כנזירות אחת. לפיכך אם ניטמא בתוך נזירות של בנו, סותר הכול; ניטמא אחר נזירות בנו כשהתחיל להשלים נזירותו, אינו סותר אלא עד נזירות בנו.

ד) ובכמה ימים משלים את שלו -- אם נשאר מנזירותו כשנולד הבן שלושים יום או יותר, מונה נזירות בנו ומשלים הימים שנשארו מנזירותו; ואם נשארו מנזירותו פחות משלושים יום, מונה שלושים אחר נזירות בנו -- שאין בין תגלחת לתגלחת פחות משלושים יום.

ה) [ד] כיצד, האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן, והריני נזיר מאה יום, והתחיל בנזירות שלו, ונולד לו בן -- אם נשאר מן המאה שנדר שלושים יום או יתר כשנולד הבן, לא הפסיד כלום: שהרי פוסק נזירות שלו, ומתחיל ומונה של בנו ומגלח ומביא קרבנותיו; ומשלים השלושים או יתר שנשארו מנזירותו, ומגלח לנזירותו. ואם נשאר מן המאה פחות משלושים, סותר עד שבעים.

ו) [ה] כיצד, נולד הבן ביום שמונים -- מונה של בנו, ומשלים את של בנו ומגלח; ומתחיל למנות מאחר התגלחת שלושים יום: ונמצא מפסיד מקודם הוולד, עשרה ימים -- שהן מיום שבעים עד הוולד. וכן כל כיוצא בזה.

ז) [ו] האומר הריני נזיר לאחר עשרים יום, וחזר ואמר הריני נזיר מעתה מאה יום -- מונה עשרים יום, ופוסק; ומתחיל למנות שלושים יום, שהיא הנזירות שנדר לאחר עשרים, ואחר השלושים מגלח תגלחת טהרה, ומביא קרבנותיו; וחוזר ומונה שמונים יום, כדי להשלים המאה שנדר בסוף, ומגלח, ומביא קרבנותיו.

ח) [ז] אמר הריני נזיר לאחר עשרים יום, והריני נזיר מעתה -- מונה שלושים יום, ומגלח תגלחת טהרה, וחוזר ומונה שלושים יום אחרים, והיא הנזירות שנדר לאחר עשרים: שאם תאמר מונה עשרים ופוסק, מונה שלושים ומגלח -- נשארו מנזירות שהתחיל בה עשרה יום בלבד, ואין בין תגלחת טהרה לתגלחת טהרה לעולם פחות משלושים יום.

ט) [ח] אמר הריני נזיר לאחר עשרים יום, וחזר ואמר הריני נזיר עולם מעתה -- לא חלה עליו נזירות שנדר בראשונה. [ט] וכן אם אמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום, וחזר ואמר הריני נזיר מעתה -- אינו מגלח לנזירות זו שנדר באחרונה.

י) מי שאמר הרי אני נזיר יום אחד לפני מיתתי -- הרי זה אסור לשתות ביין ולהיטמא ולגלח, לעולם.

יא) האומר הריני נזיר ביום שבן דויד בא בו -- אם בחול נדר, הרי זה אסור לעולם; ואם בשבת או ביום טוב נדר -- אותה שבת או אותו יום טוב מותר, מכאן ואילך אסור לעולם: שהדבר ספק אם יבוא בשבת או ביום טוב, או לא יבוא; והואיל והוא ספק ביום שנדר, לא חלה עליו נזירות -- שספק נזירות להקל. מכאן ואילך חלה עליו נזירות; ושבת הבאה שהיא ספק, אינה מפקעת נזירות שחלה עליו.

יב) נזיר ששלמו ימי נזירותו, ולא גילח תגלחת טהרה -- הרי זה אסור לגלח ולשתות יין ולהיטמא למתים כשהיה מקודם, וכל דקדוקי נזירות עליו; ואם גילח או שתה או ניטמא, לוקה.

יג) מי שנדר בנזיר, ודימה שאינו נדר, והיה נוהג היתר בנדרו ושתה יין, ולאחר זמן שאל לחכם, והורהו שהוא נדר ושהוא חייב בנזירות -- הרי זה מונה משעה שנדר; ומדברי סופרים, שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר.

יד) כיצד, הרי שנדר שלושים יום, ונהג היתר בנדרו עשרה ימים, ונהג איסור עשרים יום, ולאחר השלושים שאל לחכם ואסר לו -- הרי זה מונה עשרה ימים מיום ששאל, כנגד העשרה שנהג בהן היתר; ואם שתה או גילח או ניטמא בעשרת ימים האלו, מכין אותו מכת מרדות.

טו) במה דברים אמורים, בנזירות מועטה. אבל בנזירות מרובה -- דייו שינהוג שלושים יום בנזירות, אף על פי שעבר על נזירותו המרובה כל ימיה; ואם לא נהג איסור בעצמו, אין נזקקין לו כלל.

טז) כל בית דין שנזקקין לזה וכיוצא בו, ומודיעין לאלו שמזלזלין בנדרים שאינן חייבין מן התורה, או שיורו להן להקל, או שיפתחו להן פתח -- מנדין אותו בית דין ההדיוט.

יז) האישה שנדרה בנזירות, ושלמו ימי הנזירות, והביאה קרבנותיה, ונשחטה אחת מן הבהמות ונזרק דמה, ואחר כך שמע בעלה -- אף על פי שעדיין לא גילחה, אינו יכול להפר; ואם קודם זריקה, הרי זה יפר. במה דברים אמורים, בתגלחת טהרה; אבל בתגלחת טומאה, יפר אף על פי שקרבו הקרבנות של תגלחת טומאה -- מפני שהיא עדיין צריכה למנות נזירות אחרת.