Jewish Content   Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links B"H

Rambam
3 Chapters Per Day

Monday, 18 Av, 5782
August 15, 2022

17 Av, 5782 - August 14, 202219 Av, 5782 - August 16, 2022

הלכות איסורי ביאה פרק ו

א) דם הנידה, ודם הזבה, ודם הקושי, ודם היולדת, ודם טוהר של יולדת -- כולו דם אחד הוא, ומן המקור הוא בא ומעיין אחד הוא. ובזמנים בלבד הוא שישתנה דינו, ותהיה רואה דם זו טהורה; וזו נידה, וזו זבה.

ב) כיצד, כשתראה האישה דם תחילה, או כשתראה בשעת וסתה, והוא העת שקבעה לנידתה -- הרי זו נידה כל שבעת הימים, בין ראת כל שבעה, בין שלא ראת אלא טיפה ראשונה בלבד; ראתה דם ביום השמיני -- הרי זה דם זיבה, מפני שהוא בלא עת נידתה. [ג] וכן כל דם שתראה בתוך הימים שבין וסת נידה ווסת נידה, הרי הוא דם זיבה. והלכה למשה מסיניי, שאין בין זמן נידה לזמן נידה אלא אחד עשר יום בלבד.

ג) [ד] כל שבעת הימים שנקבעה לה וסת בתחילתן, הן הנקראין ימי נידתה, בין ראת בהן דם, בין לא ראת; ומפני מה נקראין ימי נידה, מפני שהם ראויין לנידה, וכל דם שתראה בהן, דם נידה ייחשב. [ה] וכל אחד עשר יום שאחר השבעה, הן הנקראין ימי זיבתה, בין ראת בהן דם, בין לא ראת; ולמה נקראין ימי זיבה, מפני שהן ראויין לזיבה, וכל דם שתראה בהן, דם זיבה ייחשב. והיזהר בשני שמות אלו, שהם ימי נידתה וימי זיבתה.

ד) [ו] כל ימי האישה מיום שייקבע לה וסת עד שתמות, או עד שייעקר הוסת ליום אחר -- תספור לעולם שבעה מתחילת יום הוסת ואחריהן אחד עשר, שבעה ואחריהן אחד עשר; ותיזהר במניין, כדי שתדע בעת שתראה דם, אם בימי נידה ראת, או בימי זיבה: שכל ימיה של אישה כך הן, שבעה ימי נידה ואחד עשר ימי זיבה, אלא אם כן הפסיקה הלידה, כמו שיתבאר.

ה) [ז] אישה שראת דם בימי זיבתה יום אחד בלבד, או שני ימים זה אחר זה, נקראת זבה קטנה, ונקראת שומרת יום כנגד יום; ואם ראת שלושה ימים זה אחר זה, הרי זו זבה גמורה, והיא הנקראת זבה גדולה, ונקראת זבה סתם -- שנאמר "ואישה כי יזוב זוב דמה ימים רבים" (ויקרא טו,כה), מיעוט ימים שניים, רבים שלושה.

ו) [ח] אין בין זבה גדולה לזבה קטנה, אלא ספירת שבעה והבאת קרבן -- שזבה גדולה צריכה לספור שבעה ימים נקיים, וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד; וזבה גדולה מביאה קרבן, כשתטהר. אבל לעניין טומאה, ואיסור ביאה -- שתיהן שוות.

ז) [ט] כיצד, ראת דם בימי זיבתה, בין שראת בתחילת הלילה בין שראת בסוף היום -- הרי אותו היום כולו טמא, וכאילו לא פסק הדם מעת שראת עד ששקעה החמה; ומשמרת כל הלילה. אם לא ראת כלום בלילה, משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה, ומשמרת כל היום; אם לא ראת כלום, הרי זה יום אחד טהור כנגד היום הטמא -- והרי היא מותרת לבעלה, לערב.

ח) [י] ראת דם גם בשני, בין ביומו בין בלילו אחר שטבלה -- הרי היום השני טמא, ומשמרת כל ליל שלישי. אם לא ראת, משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה, ומשמרת כל היום; אם לא ראת כלום, הרי זה יום אחד טהור כנגד שני ימים הטמאים, ומותרת לבעלה ערב.

ט) [יא] ראת דם גם בשלישי, בין ביומו בין בלילו -- הרי זו זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה ימים טהורים, בלא דם, שנאמר "וספרה לה שבעה ימים, ואחר תטהר" (ויקרא טו,כח); וטובלת ביום השביעי אחר הנץ החמה, והרי היא מותרת לבעלה לערב. וביום השמיני, מביאה קרבנה, שתי תורים, או שני בני יונה.

י) [יב] זבה קטנה שטבלה בלילה של יום השמור, או זבה גדולה שטבלה בליל שביעי -- כאילו לא טבלה, והרי היא כנידה שטבלה בתוך שבעה.

יא) [יג] הבא על זבה גדולה ביום שביעי של ספירה אחר שטבלה, או על זבה קטנה ביום השמור אחר שטבלה -- פטור מן הכרת: כיון שטבלה בזמן הראוי לטבילתה, טהורה. ואישה זו תרבות רעה, שהרי בעילתה ומגעה תלויין.

יב) [יד] כיצד הן תלויין, אם נשלם היום אחר הטבילה ולא ראת דם -- הרי כל שנגעה בו אחר טבילתה, טהור, ובעילתה אחר הטבילה, אין חייבין עליה כלום; ואם ראת דם ביום זה אחר שטבלה -- נמצאת זבה למפרע, וכל שנגעה בו למפרע טמא, והיא ובועלה, חייבין בקרבן. ולפיכך היא אסורה לבעלה עד לערב, שלא תביא עצמה לידי ספק.

יג) [טו] זבה שספרה ששת ימים נקיים, ובשביעי ראת דם, אפילו סמוך לשקיעת החמה -- סותרת הכול, וחוזרת למנות מאחר היום הטמא שבעה ימים נקיים. [טז] פלטה שכבת זרע בתוך ימי הספירה, סותרת יום אחד, מפני שהיא כזב שראה קרי, שסותר יום אחד.

יד) ראת דם בעשירי מימי זיבתה, ובאחד עשר, ובשנים עשר -- אף על פי שראת שלושה ימים זה אחר זה, אינה זבה גדולה, אלא יצאת מזיבות קטנה, לנידה: שיום שנים עשר, מתחלת נידתה; והרואה בימי נידתה, אינה זבה, כמו שביארנו.

טו) [יז] ומה הוא זה שכתוב בתורה "או כי תזוב על נידתה" (ויקרא טו,כה) -- שאם ראת שלושה ימים סמוך לנידתה, הרי זו זבה, כגון שראת בשמיני לנידתה ובתשיעי ובעשירי, שהם ראשון ושני ושלישי מהאחד עשר יום שהם ימי זיבתה.

טז) ראת דם באחד עשר מימי זיבתה, וטבלה לערב שהוא ליל שנים עשר, ושימשה מיטתה -- אף על פי שהיא טמאה, ובועלה טמא, ועושין משכב ומושב -- אינן חייבים כרת: מפני שאין יום שנים עשר מצטרף ליום אחד עשר לעשותה זבה, הועילה לה טבילת ליל זה להצילה מן הקרבן.

יז) [יח] טבלה ביום שנים עשר אחר שתנץ החמה -- הרי זו אסורה לבעלה עד לערב, כדין כל זבה קטנה; ואם עבר ובעלה, שניהן פטורין מכלום: ואפילו ראת דם אחר שבא עליה ביום שנים עשר, אין בכך כלום, שזה דם נידה הוא, ואינו מצטרף ליום שלפניו.

יח) [יט] ראת דם בסוף שביעי לנידתה בין השמשות, וראת בתשיעי ובעשרי -- הרי זו ספק זבה: שמא ראייה ראשונה בליל שמיני הייתה, ונמצאת שראת שלושה ימים זה אחר זה מתחילת ימי זיבתה.

יט) וכן אם ראת דם בתשעי ובעשרי מימי זיבתה, וראת בסוף יום אחד עשר בין השמשות -- הרי זו ספק זבה: שמא ראייה אחרונה ביום אחד עשר הייתה, והרי ראת שלושה ימים זה אחר זה בימי זיבתה.

כ) נידה שבדקה עצמה בתוך ימי נידתה, ומצאה שפסק הדם, ואפילו פסק בשני לנידתה, ושגגה או הזידה ולא בדקה עד לאחר נידתה ימים רבים, וכשבדקה מצאה טמא -- אין אומרין שמא כל אותן הימים הייתה טמאה, אלא כל אותן הימים שלא בדקה בחזקת טהרה.

כא) בדקה עצמה ומצאה טמא, אפילו בדקה בשביעי לנידתה, ובין השמשות לא בדקה עצמה, כדי לפרוש מטומאת נידה, אלא המתינה ימים, ואחר כך בדקה ומצאה טהור -- הרי זו ספק זבה; ואם מצאה טמא, הרי זו זבה ודאית -- שכיון שבתחילה מצאה טמא ולבסוף טמא, הרי זו בחזקת שלא פסק. ויום ראשון של נידה, אף על פי שמצאה בו טהור, הרי זה כמי שמצאה טמא, שיום ראשון כולו הוחזק המעיין פתוח.

כב) [כא] זבה שבדקה עצמה בראשון מימי הספירה ומצאה טהור, ולא בדקה עד יום שביעי ומצאה טהור -- הרי זו בחזקת טהרה, וכאילו בדקה כל שבעה ומצאה טהור. [כב] וכן אם בדקה ביום ראשון מימי הספירה ומצאה טהור, וביום השמיני ומצאה טהור -- הרי זו בחזקת טהרה.

כג) בדקה ביום שלישי לזיבתה ומצאה שפסק הדם, ולא בדקה ביום ראשון מימי הספירה, ובשביעי בדקה ומצאה טהור -- הרי זו בחזקת טהרה. והוא הדין לזב בכל אלו הבדיקות שהוא טהור, ועלו לו ימי ספירה.

כד) [כג] כל אישה שהיא ספק נידה ספק זבה -- צריכה לישב שבעת ימים נקיים מספק, וטובלת בליל שמיני, ואחר כך תהיה מותרת לבעלה; ומביאה קרבן זבה, ואינו נאכל, כמו שיתבאר במקומו.


הלכות איסורי ביאה פרק ז

א) מעוברת שהתחילה להצטער, ואחזוה חבלי לידה, והתחיל הדם לצאת קודם שתלד -- אותו הדם, הוא הנקרא דם הקושי. והיאך דינו -- אם בא בימי נידתה, הרי הוא דם נידה; והרי זו טמאה נידה. ואם בא בימי זיבתה, הרי זו טהורה, שנאמר בזבה, "דם יהיה זובה בבשרה" (ויקרא טו,יט) -- מפי השמועה למדו, זובה מחמת עצמה, ולא מחמת ולד: ובלבד, שתלד ולד חי; אבל אם הפילה, אין קושי לנפלים.

ב) אפילו היה הדם שותת ויורד עם החבלים והצער, ארבעה עשר יום קודם שתלד -- הרי זה דם קושי, וטהור; אבל אם התחיל הדם קודם הלידה בחמישה עשר יום או יתר -- הרי זה דם זיבה, והרי היא יולדת בזוב.

ג) [ב] במה דברים אמורים, בשלא פסקו הצירים והחבלים והצער, אלא מתקשה והולכת עד שילדה; אבל אם ראת דם שלושה ימים או יתר בימי זיבתה בצער וחבלים, ופסק לה הצער ורווח לה מן החבלים אחר השלושה ימים, ועמדה בנחת ארבע ועשרים שעות, אף על פי שלא פסק הדם, ואף על פי שחזר הצער והחבלים אחר ארבע ועשרים שעה -- הרי זו זבה: שאילו היה הדם מחמת הוולד, לא פסק הצער ולא החבלים; ואם ילדה אחרי כן, הרי זו יולדת בזוב.

ד) [ג] ראת יום אחד בלא צער ושניים בקושי, וילדה, או שניים בלא צער ויום בקושי, וילדה, או יום בקושי ויום בלא צער ויום בקושי, וילדה -- אינה יולדת בזוב; אבל אם ראת יום אחד בקושי ושניים בלא צער, וילדה, או שניים בקושי ואחד בלא צער, וילדה, או יום בלא צער ויום בקושי ויום בלא צער, וילדה -- הרי זו יולדת בזוב: זה הכלל, קושי סמוך ללידה, אין זו יולדת בזוב; שופי סמוך ללידה, הרי זו יולדת בזוב.

ה) [ד] חל שלישי לראייתה להיות ביום הלידה, אפילו כל היום כולו בשופי, אין זו יולדת בזוב, שהרי יום הלידה סמוך לקושי; ראת שני ימים, ובשלישי הפילה, ואין ידוע מה הפילה -- הרי זו ספק זבה, וספק יולדת.

ו) [ה] כיצד דין יולדת בזוב, צריכה לישב שבעה ימים נקיים, וטובלת לערב, ואחר כך תהיה מותרת לבעלה, ואחר כך יהיה לה דם טוהר; ומביאה קרבן זבה, וקרבן יולדת.

ז) לפיכך אם ילדה זכר, אפילו פסק הדם ביום הלידה, סופרת שבעת ימים נקיים, וטובלת. ואם ילדה נקבה, וספרה שבעה נקיים, ושלמו עם ארבעה עשר של לידה, או לאחריהן -- הרי זו טובלת, ומותרת לבעלה; ואם שלמו ימי הספירה בתוך ארבעה עשר, הרי זו אסורה לבעלה, עד ליל חמישה עשר.

ח) [ו] כיצד, הרי שראת דם שלושה, וספרה שבעת ימים נקיים -- הרי עשרה, ועדיין היא אסורה לבעלה עד ליל חמישה עשר: שכל ארבעה עשר, היא כנידה. ולמה אין מצריכין את היולדת בזוב לספירת שבעה, אחר שבעה של זכר ואחר ארבעה עשר של נקבה -- מפני שימי לידתה וימי נידתה שאינה רואה בהן, עולין לה לספירת שבעה, כמו שיתבאר.

ט) [ז] יולדת בזוב שלא פסק דמה -- אין לה דם טוהר, אלא כל דם שתראה כדם זיבה הוא; אבל אם ספרה שבעת ימים נקיים, ושלמו ארבעה עשר של נקבה, וטבלה, ואחר כך ראת דם בתוך ארבעים של זכר ושמונים של נקבה -- הרי זה דם טוהר.

י) [ח] ספרה שבעה ימים נקיים, ולא טבלה, ואחר כך ראת דם -- הרי זו טובלת, ומותרת לבעלה מיד: שכל ימי טוהר, אינן ראויות לא לנידה ולא לזיבה; אבל עצמו של דם, טמא ומטמא כדין דם הנידה, עד שתטבול.

יא) [ט] היולדת נקבה, ואחר ארבעה עשר שלה נתעברה, והתחיל דם הקושי לבוא לה בתוך שמונים -- הרי הוא דם טוהר, אף על פי שאין קושי לנפלים: שכל דמים שתראה בתוך ימי טוהר, טהור הוא עד שתפיל הוולד; וכשתפיל, תהיה טמאה לידה -- אם הפילה זכר, טומאת זכר, ואם הפילה נקבה, טומאת נקבה.

יב) ומונה ימי טומאה וימי מלאות, מוולד שני -- אפילו היו תאומים והפילה היום אחד, והפילה האחר אחר כמה ימים, מונה לשני ימי טומאה, וימי מלאות.

יג) [י] זבה שפסק זובה, והתחילה למנות שבעת ימים נקיים, ובא לה דם קושי בתוך ימים נקיים -- אינו סותר, וימי הקושי עולין למניין שבעה; וכן אם ילדה בשבעה ימים נקיים, אין הלידה סותרת, וימי הלידה עולין לה למניין שבעה, ואף על פי שהיא טמאה בהן: שנאמר "ואם טהרה, מזובה" (ויקרא טו,כח), כיון שטהרה מזובה, אף על פי שהיא טמאה טומאה אחרת, כגון טומאת לידה, או טומאת נידה, או טומאת צרעת -- הרי זו סופרת בהן; ואין טומאות אלו וכיוצא בהן, סותרין הספירה.

יד) [יא] ימי לידתה וימי נידתה, אם לא ראת בהם דם -- הרי אלו עולין לה לספירת שבעת ימים נקיים; ואם ראת בהם דם, אין עולין לה ימי הראייה, ולא סותרין כל הימים, אלא משלמת על הימים שספרה, כשיפסוק הדם: שאין סותר הכול אלא ראייה של זוב, אבל אלו סותרין יומן בלבד.

טו) [יב] מאחר שתבין כל העיקרים שביארנו, יתבאר לך מה שאמרו חכמים, שאפשר שתראה האישה דם מן המקור יום אחר יום מאה וארבעה עשר יום, ולא תהיה זבה. כיצד, שניים לפני נידתה, ושבעה ימי נידתה, ושניים לאחר ימי נידתה, וארבעה עשר קושי, ושמונים של נקבה, ושבעה ימי נידה, ושניים אחר ימי נידה.

טז) הא למדת, שכל דם שתראה האישה אחר יום מלאות תחילה, הוא תחילת נידתה, ואין משגיחין על וסתות שמקודם; לפיכך הרואה דם בסוף יום מלאות בין השמשות, הרי זו ספק נידה, שמא בלילה ראת הדם, שהוא תחילת ימי נידתה.

יז) [יג] כבר ביארנו שהנידה שראת דם כל שבעה, מותרת לשמש בליל שמיני אחר שתטבול; וזבה קטנה, משמרת יום אחד טהור, וטובלת, ומותרת לשמש לערב; וזבה גדולה, סופרת שבעת ימים נקיים, וטובלת, ומותרת לשמש בליל שמיני. ואין בין זמן נידה לנידה, אלא אחד עשר יום בלבד; ובאותם האחד עשר, תהי זבה קטנה או גדולה. [יד] ומאחר שתהיה זוכר כל אלו העיקרים, יתבאר לך זה שאמרו חכמים.

יח) האישה שהוחזקה כל ימיה, יום תראה דם, ויום לא תראה -- בתחילה משמשת בליל שמיני, וביום שמיני שהוא יום אחד אחר ימי נידתה; ומשמשת בכל שמונה עשר יום, ארבעה לילות בלבד, ואינה יכולה לשמש בימים, שהיום הטהור הוא שמור ליום הטמא. לפיכך אם הייתה רואה הדם בכל יום טמא, מתחילת הלילה, אינה משמשת אלא בשמיני בלבד, שהוא יום אחד אחר ימי נידתה.

יט) [טו] הייתה רואה שני ימים טמאים, ושני ימים טהורים -- משמשת בשמיני, ובשנים עשר, ובשישה עשר, ובעשרים.

כ) [טז] הייתה רואה שלושה ימים טמאים, ושלושה טהורים -- משמשת שני ימים מהשלושה הטהורין שאחר ימי נידתה, שהאחד מהן שמור לשניים הטמאין הסמוכין לנידתה; ושוב אינה משמשת לעולם -- שהרי הוחזקה זבה גדולה, ואין לה שבעת ימים נקיים.

כא) [יז] הייתה רואה ארבעה ימים טמאים, וארבעה ימים טהורין -- משמשת יום אחד שאחר נידתה, ושוב אינה משמשת לעולם.

כב) [יח] הייתה רואה חמישה ימים טמאים, וחמישה ימים טהורים -- משמרת השלושה הסמוכים לנידתה, ושוב אינה משמשת לעולם.

כג) [יט] הייתה רואה שישה ימים טמאין, ושישה ימים טהורין -- משמשת בחמישה ימים הסמוכים לנידתה תחילה, ושוב אינה משמשת לעולם.

כד) [כ] הייתה רואה שבעה טמאין, ושבעה טהורין -- משמשת השבוע הראשון הטהור הסמוך לנידתה, ויבוא אחריו שבוע טמא, תיקבע בו זבה, והשבוע הטהור שיבוא אחריו לספירה, ואסורה לשמש בו; נמצאת שלא שימשה מיטתה בארבעה שבועות, אלא שבוע אחד. וכן כל ימיה, משמשת שמונה עשר יום בכל שמונה עשר שבועות.

כה) כיצד, שבוע חמישי, הרי היא זבה; שבוע שישי, שהיא בו טהורה לספירה; שבוע שביעי, זבה; שבוע שמיני, לספירה; שבוע תשיעי, שהיא רואה בו, חמישה ימים ממנו מימי נידה, ושניים מתחילת ימי זיבה; משמרת יום אחד מן השבוע העשרי הטהור, ומשמשת שישה; שבוע אחד עשר, שהיא רואה בו, שניים מסוף ימי זובה, וחמישה מתחילת ימי נידה; ומשמשת חמישה ימים משבוע שנים עשר הטהור.

כו) שבוע שלושה עשר, זבה; ושבוע ארבעה עשר, לספירה; וכן שבוע חמישה עשר, זבה; שבוע שישה עשר, לספירה; ושבוע שבעה עשר, זבה; ושבוע שמונה עשר, לספירה. וסופרת על דרך זו לעולם.

כז) נמצאת אומר, שבכל שמונה עשר שבועות, משמשת שמונה עשר יום; ואילו לא אירע לה חולי זה, והייתה שבוע נידה ואחד עשר יום טהורה -- הייתה משמשת בכל השמונה עשר שבועות, אחד עשר שבועות, שהן שבעה ושבעים יום. [כא] ובזמן שהיא רואה שבוע טמא, ושבוע טהור -- משמשת שמונה עשר יום, שהם כמו רביע הימים; וזו היא שאמרו חכמים, משמשת רביע ימיה.

כח) [כב] הייתה רואה שמונה ימים טמא, ושמונה ימים טהור -- הרי זו משמשת חמישה עשר יום, מתוך ארבעים ושמונה יום.

כט) כיצד, שמונה טמא שבתחילה, שבעה מהן ימי נידתה, ויום אחד זיבות סמוך לנידתה; משמרת לו יום אחד מן השמונה הטהורין, ומשמשת שבעה; ואחר כך יבואו לה שמונה טמאין, מהן שניים תשלום ימי זיבתה, ושישה מימי נידתה; ויבואו שמונה טהורין, יום אחד מהן תשלום ימי נידתה, ומשמשת שבעה שנייות; ואחר כך יבואו לה שמונה טמאים, מהן ארבעה תשלום ימי זיבתה, וארבעה מימי נידתה, נמצאת זבה גדולה, וצריכה ספירת שבעה; יבואו לה שמונה טהורים, סופרת מהן שבעה, ומשמשת יום אחד. נמצאת משמשת חמישה עשר יום, בכל ארבעים ושמונה.

ל) [כג] הייתה רואה תשעה ימים טמא, ותשעה ימים טהור -- משמשת שמונה ימים, בכל שמונה עשר יום לעולם. כיצד, תשעה הטמאים, שבעה מהן נידתה, ושניים זיבות סמוך לנידתה; משמרת להן יום אחד מן התשעה הטהורין, ומשמשת שמונה. וכן לעולם.

לא) [כד] הייתה רואה עשרה ימים טמא, ועשרה טהור, ומעשרה ולמעלה, אפילו אלף יום טמא ואלף יום טהור -- יהיה ימי שימושה כמניין זיבתה. כיצד, עשרה הטמאין, מהן שבעה נידה ושלושה ימי זיבה; עשרה הטהורין, סופרת מהן שבעה, ומשמשת שלושה. נמצאו ימי השימוש שלושה, וימי זיבות דמה שלושה.

לב) וכן מאה יום טמאין, ומאה טהורין -- המאה הטמאים, שבעה מהן לנידה, ושלושה ותשעים זיבות; המאה הטהורין, שבעה מהן לספירה, שלושה ותשעים לשימוש. וכן אלף, וכן כל מניין ומניין על דרך זו.


הלכות איסורי ביאה פרק ח

א) יש אישה שיש לה וסת. ויש אישה שאין לה וסת, אלא לא תרגיש בעצמה עד שיצא הדם; ואין לה יום קבוע לראייתה. וזו שיש לה וסת, היא שיש לה יום קבוע -- או מעשרים יום לעשרים יום, או מארבעה ועשרים יום לארבעה ועשרים יום, או פחות או יותר. [ב] וקודם שיבוא הדם, תרגיש בעצמה, מפהקת ומתעטשת וחוששת פי כרסה ושיפולי מעיה ויסתמר שיער בשרה או ייחם בשרה וכיוצא במאורעות אלו; ויבואו לה וסתות אלו, או אחד מהן, בשעה הקבועה לה מיום וסתה.

ב) [ג] כבר ביארנו שכל אישה שאין לה וסת, אסורה לשמש עד שתבדוק עצמה תחילה. ושיש לה וסת, אסורה לשמש בכל עונת וסתה -- אם וסתה ביום, אסורה לשמש כל אותו היום, ואם וסתה בלילה, אסורה לשמש כל אותו הלילה; ומתחילת יום הוסת, תספור ימי נידתה וימי זיבתה לעולם. [ד] לפיכך צריכות הנשים להיזהר בוסתות, עד שתדע היום והשעה שנקבעה בה וסתה.

ג) היה דרכה לראות ביום עשרים, ובא יום עשרים ולא ראת, ובא יום שלושה ועשרים וראת -- הרי יום עשרים ויום שלושה ועשרים, שניהם אסורין; וכן אם ראת פעם שנייה ביום שלושה ועשרים, ולא ראת ביום עשרים -- עדיין שניהם אסורין. ראת פעם שלישית ביום שלושה ועשרים, ולא ראת ביום עשרים -- טהר יום עשרים, ונעקרה הוסת ליום שלושה ועשרים: שאין האישה קובעת וסת עד שתקבענו שלושה פעמים, ואינה מיטהרת מן הוסת עד שתיעקר ממנה שלושה פעמים.

ד) [ה] כל וסת שנקבע מחמת אונס, אפילו ראת בו כמה פעמים -- אינו וסת, שמפני האונס ראתה. קפצה וראתה, קפצה וראתה -- קבעה לה וסת לימים בלא קפיצה; כיצד, קפצה באחד בשבת וראת דם, ולאחר עשרים יום קפצה באחד בשבת וראת דם, ולאחר תשעה עשר קפצה ביום השבת ולא ראת דם, ולאחר שבת ראת בלא קפיצה -- הרי נקבע אחד בשבת אחר עשרים: שהרי נודע שהיום גרם לה לראות, ולא הקפיצה; וכבר נקבע יום זה שלושה פעמים. וכן כל כיוצא בזה.

ה) [ו] ראתה יום חמישה עשר בחודש זה, ויום שישה עשר בחודש של אחריו, ויום שבעה עשר בחודש של אחריו -- הרי קבעה לה וסת לדילוג; בא חודש רביעי וראת ביום שבעה עשר, עדיין לא נקבע לה וסת. וכל יום שראת בו, חוששת לו להבא; כיון שיגיע אותו היום ולא תראה, טהר אותו היום מן הוסת -- שאין צריך עקירת שלושה פעמים, אלא יום שנקבע שלושה פעמים.

ו) [ז] היה דרכה להיות רואה יום חמישה עשר, ושינת לשישה עשר -- שניהם אסורין; שינת לשבעה עשר -- הותר שישה עשר, ונאסר שבעה עשר, וחמישה עשר באיסורו עומד; שינת לשמונה עשר -- נאסר שמונה עשר, והותרו כולן.

ז) [ח] היה דרכה לראות יום עשרים, ושינת ליום שניים ועשרים -- שניהם אסורין; הגיע עשרים ולא ראת, שניים ועשרים וראת -- עדיין שניהם אסורין. הגיע יום עשרים וראת -- טהר יום שניים ועשרים: שהרי חזרה לוסתה הקבוע; ונעקר שניים ועשרים, מפני שלא נקבע שלושה פעמים.

ח) [ט] אין האישה קובעת לה וסת, בתוך ימי נידתה שראת בהן, כיון שראת יום אחד, אינה קובעת וסת בכל השבעה; וכן אין האישה קובעת וסת, בימי זיבתה שהן האחד עשר יום, אבל קובעת וסת בימי נידתה, שאינה רואה בהן. ואם נקבע לה וסת בימי זיבתה, הרי זו חוששת לוסת; וכל וסת שנקבעה בימי זיבתה, אם נעקרה אפילו פעם אחת -- נעקרה, ואינה צריכה להיעקר שלושה פעמים: שחזקת דמים מסולקין הן בימים אלו.

ט) [י] כיצד חוששת לוסת, אם ראת דם בוסת זו, אפילו יום אחד -- תשב לנידתה מספק, ואסורה לשמש באותו היום: ואפילו לא ראתה בשאר ימי הוסתות. ואם ראתה שלושה ימים, הרי זו זבה.

י) [יא] כל אישה שמרבה לבדוק עצמה תמיד, הרי זו משובחת -- ואף על פי שיש לה וסת קבועה, שאפשר שיבוא דם בלא שעת הוסת. וכל אחד עשר יום של ימי זיבתה -- הרי היא בהן בחזקת טהרה, ואינה צריכה בדיקה; אבל אחר ימי זיבתה, צריכה לבדוק. [יב] ישבה ולא בדקה, בין באונס בין ברצון, הרי זו בחזקת טהרה, עד שתבדוק ותמצא טמא.

יא) [יג] האישה שלא בדקה עצמה בשעת וסתה, ולאחר ימים בדקה ומצאה טמא -- אף על פי שהיא טמאה למפרע עד שעת וסתה, כמו שיתבאר בעניין טומאה וטהרה, הרי זו אינה מטמאה את בועלה למפרע, ואינה מונה אלא משעה שראת; ואם מצאה עצמה טהורה, הרי זו בחזקת טהרה.

יב) [יד] וכן אישה שראת דם מחמת מכה שיש לה במקור -- אף על פי שראת בשעת וסתה, היא טהורה והדם טהור: שהוסתות מדבריהם, כמו שיתבאר בהלכות מטמאי משכב ומושב.

יג) [טו] הסומה בודקת עצמה, ומראה לחברתה; אבל החירשת והשוטה צריכות פיקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות, ואחר כך יהיו מותרות לבעליהן.

יד) [טז] כל אישה שטעת ולא ידעה עת וסתה, וראת דם -- חוששת לזיבות: לפיכך אם ראת יום אחד או שניים, יושבת תשלום שבעה -- שמא דם זה בימי נידתה היא; ואם ראת שלושה ימים, סופרת שבעת ימים נקיים -- שמא בימי זיבתה היא עומדת. [יז] וכיצד היא עושה לתקן וסתה, ולידע אם היא זבה ודאית או ספק זבה, ולידע ימי זיבתה -- הכול לפי ימים שתראה בהן.

טו) כיצד, ראת יום אחד או שניים, משלמת עליהן השבעה; ותתחיל למנות האחד עשר יום, מאחר השבעה.

טז) [יח] ראת שלושה ימים -- הרי זו ספק זבה, שמא יום אחד מהן קודם נידתה, ושניים בתחילת הנידה; וכן אם ראת ארבעה -- שמא שניים קודם הנידה, ושניים מתחילת הנידה. ויושבת חמישה תשלום ימי נידה, ואחד עשר ימי זיבה אחר החמישה.

יז) [יט] וכן אם ראת תשעה ימים -- הרי זו ספק זבה, שמא שניים קודם ימי נידה ושבעה של נידה; ומתחילת למנות אחד עשר יום, מאחר התשעה שפסק הדם.

יח) וכן אם ראת אחד עשר יום -- הרי זו ספק זבה, שמא שניים קודם הנידה, ושבעה של נידה, ושניים לאחר הנידה; ונשאר לה מימי זיבתה תשעה.

יט) [כ] ראת שנים עשר יום -- הרי זו זבה ודאית: שאפילו היו מהן שניים לפני הנידה, ושבעה של נידה, הרי שלושה לאחר הנידה, ויישאר לה מימי זיבתה שמונה.

כ) וכן אם ראת שלושה עשר יום -- יישאר לה מימי זיבתה שבעה, והן ימי הספירה. [כא] משכה בראיית הדם, אפילו ראת אלף יום -- כשיפסוק הדם, סופרת שבעת ימי נקיים; ואחר השבעה, יתחילו ימי הנידה לזו שטעת.

כא) [כב] הא למדת, שכל הטועה אינה מונה משיפסוק הדם פחות משבעה, ולא יתר על שבעה עשר -- ויבואו ימי נידתה.

כב) כיצד, ראת יום אחד ופסק הדם -- מונה שבעה עשר, שישה לתשלום נידתה ואחד עשר ימי זיבתה; ויבואו ימי נידתה. ואם ראת שלושה עשר או יתר -- מונה שבעה משיפסוק הדם; ויבואו ימי נידתה, כמו שביארנו.


Current
  • Daily Lessons
  • Weekly Texts & Audio
  • Candle-Lighting times

    613 Commandments
  • 248 Positive
  • 365 Negative

    PDA
  • BlackBerry
  • iPhone / iPod Touch
  • Java Phones
  • Palm Pilot
  • Palm Pre
  • Pocket PC
  • P800/P900
  • Moshiach
  • Resurrection
  • For children - part 1
  • For children - part 2

    General
  • Jewish Women
  • Holiday guides
  • About Holidays
  • The Hebrew Alphabet
  • Hebrew/English Calendar
  • Glossary

    Books
  • by SIE
  • About
  • Chabad
  • The Baal Shem Tov
  • The Alter Rebbe
  • The Rebbe Maharash
  • The Previous Rebbe
  • The Rebbe
  • Mitzvah Campaign

    Children's Corner
  • Rabbi Riddle
  • Rebbetzin Riddle
  • Tzivos Hashem

  • © Copyright 1988-2009
    All Rights Reserved
    Jewish Content