Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות נזירות פרק ב

א) הנודר בנזיר בשוגג או באונס, או שנדר לזרז חברו, או דרך הבאי -- הרי זה פטור, כשאר נדרים; ומי שנדר בנזיר, וניחם על נדרו -- הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו נזירותו, כדרך שמתירין שאר הנדרים.

ב) מי שנדר בנזיר, והלך להביא קרבנותיו שנזר על דעת שיביאם במלאות ימי נזרו, מצאן שנגנבו, או נגנבה בהמה מהן -- אם עד שלא נגנבה הבהמה, נזר -- הרי זה נזיר; ואם אחר שנגנבה או שאבדה או שמתה, נזר -- אינו נזיר, שזה נזיר בטעות.

ג) המתפיס בנזירות -- הרי זה נזיר, כמו שביארנו בדין כל המתפיס בנדר. [ד] היה נזיר עובר לפניו, ואמר הריני כזה -- הרי זה נזיר. נדר חברו בנזיר, ואמר הוא פי כפיו מיין, או שאמר שיערי כשיערו מלהיגזז -- הרי זה נזיר; וכן אם שמע ואמר ואני בתוך כדי דיבור, ושמע שלישי בתוך כדי דיבור של שני ואמר ואני, ואפילו הן מאה -- כולן נזירים.

ד) [ה] האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן, וחברו אמר ואני -- הרי חברו נזיר מיד. [ו] האומר לחברו הריני נזיר כשיהיה לך בן, ושמע חברו ואמר ואני -- אין זה נזיר: שלא נתכוון זה האחרון אלא לומר שאני אוהב שיהיה לך בן כמו זה, שהרי הוא בוש ממנו.

ה) [ז] האומר הריני נזיר כשיהיה לפלוני בן, ושמע חברו ואמר ואני -- הרי זה ספק: שמא לא נתכוון אלא להיות נזיר כמותו, או לומר שאני אוהב אותו כמותך; וספק נזירות, להקל.

ו) [ח] שניים שהיו מהלכין בדרך, וראו אחד בא כנגדן, ואמר אחד מן השניים, זה ההולך לקראתנו שמעון הוא, ואמר חברו ראובן הוא, ואמר זה הריני נזיר אם יהיה ראובן, ואמר האחר הריני נזיר אם יהיה שמעון -- הגיע אליהם והרי הוא ראובן, הרי זה נזיר; ואם היה שמעון, הרי חברו נזיר: כמו שנדרו. וכן כל כיוצא בזה.

ז) לא הגיע אליהם, אלא חזר לאחוריו ונעלם מעיניהם, ולא ידעו מי הוא -- אין אחד מהן נזיר. [ט] וכן האומר הריני נזיר אם היה בכרי זה מאה כור, והלך למודדו ומצאו שנגנב או שאבד -- אינו נזיר. וכן כל כיוצא בזה, שספק נזירות להקל.

ח) [י] היו מהלכין בדרך, וראו את הכוי מרחוק, ואמר אחד מהן הריני נזיר שזה חיה, ואמר אחר הריני נזיר שזה בהמה, ואמר אחר הריני נזיר שאין זה חיה, ואמר אחר הריני נזיר שאין זה בהמה, ואמר אחר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה, ואמר אחר הריני נזיר שזה בהמה וחיה -- הרי כולן נזירים: מפני שהכוי -- יש בו דרכים שווה בהן לחיה, ויש בו דרכים שווה בהן לבהמה, ויש בו דרכים שווה בהן לחיה ולבהמה, ויש בו דרכים שאינו שווה בהן לא לחיה ולא לבהמה.

ט) והוא הדין אם ראו אנדרוגינוס, ונחלקו בו אם הוא איש או אישה, ונדרו על דרך שנדרו אלו בכוי -- הרי כולן נזירים: שהאנדרוגינוס -- יש בו דרכים שווה בהן לאיש, ודרכים שווה בהן לאישה, ודרכים שאינו שווה בהן לא לאיש ולא לאישה, ודרכים שהוא שווה בהן לאיש ולאישה. [יא] וכל הדרכים האלו בענייני המצוה, ולא בטבעו ותולדתו.

י) כיצד, דמו טעון כיסוי כחיה, וחלבו אסור כבהמה; והרי הוא כלאיים עם הבהמה וכן עם החיה, כאילו אינה חיה ולא בהמה; וטעון שחיטה, כחיה וכבהמה. ויש בו דינין אחרים, וכל אחד מהן יתבאר במקומו.

יא) וכן אנדרוגינוס מיטמא בלובן כאנשים, ומיטמא באודם כנשים; ואינו נמכר בעבד עברי, לא כאנשים ולא כנשים; וההורגו נהרג עליו, כאנשים וכנשים. ויש בו דינין אחרים, וכל אחד מהן יתבאר במקומו.

יב) וכן אם ראו אנשים באו כנגדן, מהן פיקחין ומהן סומין, ואמר אחד הריני נזיר שאלו פיקחין, ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו פיקחין, ואמר אחר הריני נזיר שאלו סומין, ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו סומין, ואמר אחר הריני נזיר שאלו פיקחין וסומין, ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו לא פיקחין ולא סומין -- הרי כולן נזירים. וכן כל כיוצא בזה.

יג) קטן שהגיע לעונת נדרים, ונדר בנזיר -- הרי זה נזיר, ומביא קרבנותיו: ואף על פי שעדיין לא הביא שתי שערות, כשאר הנודרים. והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר, אף על פי שלא בא לעונת נדרים; ואין האישה מדרת את בנה בנזיר: ודבר זה הלכה מפי הקבלה הוא, ואינו נוהג בשאר נדרים.

יד) כיצד, האב שאמר לבנו הקטן, הרי אתה נזיר, או שאמר בני פלוני נזיר, או הרי זה נזיר, ושתק הבן -- הרי זה נזיר, וחייב האב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות: ואם ניטמא, מביא קרבן טומאה; וכשישלים נזירותו, מביא קרבן טהרה, כשאר הנזירים הגדולים.

טו) לא רצה הבן, ומיחה בדבר זה, או שמיחו קרוביו, או שגילח שיערו, או שגילחוהו קרוביו -- שהרי נעשה מעשה שגילה דעתן, שלא רצה הוא או קרוביו בנזירות זו -- הרי זה אינו נזיר. ועד מתיי יש לו להדירו, עד שיגדיל וייעשה איש.

טז) הגויים -- אין להן נזירות, שנאמר "דבר אל בני ישראל" (במדבר ו,ב). [יז] נשים ועבדים, יש להם נזירות. והאב או הבעל מפר נזירות האישה, אם רצה, כשאר הנדרים. אבל העבד, יש לרבו לכוף אותו לשתות ולהיטמא למתים; ואם לא כפה אותו, נוהג נזירות.

יז) [יח] נדר העבד שאר נדרים שיש בהן עינוי נפש, או שמעכבין את המלאכה, או שהעריך -- אין רבו צריך לכופו: מפני שאין נפשו קנויה לו, לא יחול עליו נדר; למה הדבר דומה, לאוסר פירות אחרים עליהם. אבל אם אין שם עינוי, ולא דבר שמעכב מלאכה -- אינו יכול לכפותו.

יח) נדר עבדו בנזירות, ואמר לו מופר לך -- יצא לחירות, וחייב להשלים נזירותו: שהעבד כופין אותו, ואין מפרין לו; ואם הפר, יצא לחירות.

יט) עבד שנדר בנזירות וברח, או שהלך רבו -- הרי זה אסור לשתות יין, כדי שיצטער ויחזור לרשות רבו. נזר והשלים נזירותו, וגילח ולא ידע רבו, ואחר כך יצא לחירות -- הרי זה יצא ידי נדרו; אבל אם נדר, ולא גילח, ויצא לחירות -- לא יצא ידי נדרו. ניטמא, ואחר כך יצא לחירות -- מונה משעה שניטמא.

כ) נזירות נוהגת בפני הבית, ושלא בפני הבית; לפיכך מי שנדר בנזיר בזמן הזה, הרי זה נזיר לעולם -- שאין לנו בית כדי שיביא קרבנותיו במלאות ימי נזרו.

כא) אין הנזירות נוהגת, אלא בארץ ישראל; ומי שנדר בחוצה לארץ -- קונסין אותו ומחייבין אותו לעלות לארץ ישראל, ולהיות נזיר בארץ ישראל כמניין הימים שנדר.

כב) לפיכך מי שנדר בזמן הזה בחוצה לארץ -- כופין אותו לעלות לארץ ישראל, ולהיות נוהג שם נזירות עד שימות, או עד שייבנה המקדש ויביא קרבנותיו במלאות ימי נזרו. [כב] וכל זמן שהוא בחוצה לארץ, הרי זה אסור לשתות יין ולהיטמא למתים, ולגלח, וכל דקדוקי נזירות עליו -- ואף על פי שאין ימים אלו עולין לו; ואם עבר ושתה, או גילח, או נגע במת וכיוצא בנגיעה -- לוקה.